או במילים אחרות-החמולה שלי
אחרי הזמנה מוקדם מעליאקספרס, תיקונים קטנים,
התאמנו את המידות
והתחפושות מושלמות…
בהתיעצות עם מספר צלמות
הוחלט הלוקיישן של הדיונה הגדולה כמתאים ביותר
עד שהבנתי שביום שהחלטנו לצאת לצילומים…
יהיה יום גשום קל, אבל הקור, 9 מע' לא הכי כיף בעולם…
וגם שמש כתומה וצחקנית, שמים תכולים וצלולים, אולי ענני נוצה קלילים שמשייטים
לא תארתי לעצמי שהשמיים יהיו בעננות כבדה ממש, עננים אפורים כהים
שמאיימים תכף להפיל עלינו טיפות גדולות וכבדות של מים
ושהמכנסיים לא יגררו אף הם בשלוליות
עלינו על האוטובוס והפלגנו דרומה, צלצלנו בעמון כדי לרדת, אך הנהג עצר בתחנה הבאה
חוסר בררה, לפעמים יוצר את התמונות הטובות והשוות יותר
ניסינו לפלוש, אך כשגילינו שיש בכניסה בור עמוק שלאחריו ביצה טובענית לאורך המסלול
החלטנו לוותר ולחפש פרצה בגדר כדי להיכנס
מצאנו
הכניסה היתה חסומה בצינור בטון של ביוב ברוחב עצום
דילגנו מעליו כולל עגלת יויו…
הרגשנו ממש מנצחים
משום מקום יצא אלינו שומר אתר הבניה שממש כעס על חוסר הבטיחות שלנו
ואיך אנחנו נכנסים ושאם ניפול יתבעו אותו ואת האתר…
אמרנו לו שאנחנו הולכים לצד השני
הוא הזהיר מרכבים כבדים
אף מילה על כך שיום העבודה הסתיים זה מכבר..
בסוף המו"מ קיבלנו את האישור המיוחל,
אני, חסרת סבלנות, פוזלת שמאלה כל הזמן
יש שם הרי חול שמתאימים לי בול לצילומים
ברגע שניתן האישור, פרצנו קדימה
ומהר מהר התארגנו לצילומים
ואפילו נהנו מכל רגע, תוך 20 דקות, היינו אחרי הצילומים
רצנו לתחנה חזור והפשרנו במעילים עד הבית.
